הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ד׳:י״ח

18 שהחליף וכו'. כדלעיל הלכה ט"ו יעו"ש ומה שתמה מרן למה לא כתב דוולדותיהן מותרים יעו"ש תמוה הוא הא כבר כתב רבינו זה לעיל פ"ג הי"ב וכמו שתמה המל"מ ג"כ ועיין מש"כ בסוף פרקין מזה.

19 אתנן כלב וכו'. שם במשנה ל' א' יעו"ש היטיב.

20 אבל גופן וכו'. כן הוא שם בתמורה ובע"ז מ"ו ב' יעו"ש. והנה בע"ז שם פירש"י דנוי הוא יעו"ש ומשמע דווקא ריקועין הא מילי אחרניתא שרי כגון עצים ואבנים אמנם בתמורה שם כתב רש"י דאם נתן לה אבנים אסור יעו"ש ועל כרחך דריקועין לאו דווקא ואמנם מרבינו משמע דעצים ואבנים שרי דהם משתנים ורק ריקועין אסור ועיין בע"ז י"ז ח' תוס' ד"ה מהו וכו' מבואר משם דווקא לקדשי קדשים אסור הא להר הבית שרי ומייתי ראיה מפרה יעו"ש והנה בפרה ר"א דווקא הוא דמכשיר כמו דאיתא בע"ז שם ותמורה שם ושם בספרי וכמש"כ מרן בשם מסכת פרה יעו"ש אבל באמת לק"מ דהתוס' כתב שם ג"כ אליבא דר"א דיעקב איש כפר סיכנייא שאל זה לר"א יעו"ש ויש לעיין לדברי התוס' עזרה האיך דינה. אבל לכאורה פשיטא דדינו כקדשי קדשים דהכי איתא בתמורה שם ושם בתוספתא פ"ד דאפילו בית אחורי הכפורת והנה שם דינה כעזרה יעו"ש. והנה לכאורה יש לעיין דהא בתוספתא התם איתא וז"ל וכשם שאסורין באהל מועד שבמדבר כך אסורין באהל מועד שבגלגל וכשרין להקדש בדק הבית נתן לה זהב ר' יוסי בר"י אומר אין עושין ריקועין אפילו אחורי בית הכפורת עכ"ל ואם נימא דהא דמותרין לבדה"ב מיירי בנשתנו א"כ מאי איריא לבדה"ב הא אפילו למזבח מותר כה"ג ועוד זהב אין עושין אותו ריקועין מסתמא מיירי בכל גוונא אפילו זהב פריכא דדהבא ועשאן ריקועין אסור אף שנשתנו ובשלמא למש"כ רש"י בע"ז דהטעם משום נוי ניחא אולם למש"כ רבינו ורש"י בתמורה דאם לא נשתנו אף אבנים אסור צ"ע לכאורה א"כ מאי בין קדשי מזבח לקדשי בדה"ב וע"ע במג"א סוף סי' קנ"ג שתמה ומאי פסקא דקדשי בדה"ב משתנים הם וכי לא סגי דאינם משתנים גם מש"כ רש"י בתמורה דריקועים הם ציפוי למזבח יעו"ש לכאורה לא משמע כן מדסיים אפילו לאחורי בית הכפרת וכו' אלמא דלא מיירי ממזבח רק מכותלי העזרה או מההיכל ויש לעיין בכל זה. וה' יאיר עיני.

21 לכל נדר וכו'. עיין לח"מ וצ"ע. ודע כי איתא עוד בתוספתא וז"ל נתן לה חטים לעשות סולת ענבים לעשות יין זתים לעשות שמן בהמה מעוברת וילדה אצלו הרי אלו אסורין אבל נתן לה מעות לקחת בהן יינות שמנים וסלתות בהמה ונתעברה אצלו וילדה הרי אלו מותרין עכ"ל והנה בהא דחטין ועשאן סולת וכו' אתיא כב"ש דס"ל שינוי אינו כלום אבל בבהמה מעוברת וילדה אצלה דאסורה לכאורה אתיא דלא כב"ש ודלא כב"ה דהא כולהו מודו דהם ולא וולדותיהם ואין לומר דסברי רק כשנתעברה אצלה זה אינו דהא על כרחך לא פליגי ר"א ורבנן רק בוולד נרבע ובשנרבעו ואח"כ עיברו ורבנן מתירים ולא אסרי רק בעיברו ולבסוף נרבעו מכלל דבאתנן גם בכה"ג מותר. ונ"ל דהתוספתא אתי כב"ש ובזה ס"ל כשיטת ר' אליעזר דר"א שמותי הוא ואסרי בנרבעת אפילו שנרבעו ואח"כ עיברו ומשום זה וזה גורם אסור ולכן ס"ל דבאתנן כה"ג מותר אבל בעיברו קודם שנעשו אתנן ואח"כ נעשו אתנן אה"נ דאסור אמנם רבינו פסק לעיל פ"ג הי"ב והי"ג אליבא חכמים דר"א. והבן היטיב ויש לעיין עוד בזה.